אפרכסת
Avsnitt

אלי לויטה על הגרעין האיראני, האיפוק הישראלי והחלטות בעולם להישאר על הסף ולא לחצות אותו - בינתיים

Dela

אילו נתן זך התבקש להתאים את שירו ״כשאלוהים אמר בפעם הראשונה״ לכור בדימונה, התוצאה היתה בערך כך: ״כשבן גוריון אמר בפעם הראשונה ׳יהי אטום׳, הוא לא חשב באותו רגע מה ייעשה בו״. את הקריה למחקר גרעיני נגב בנו, בניצול הזדמנות נדירה ביחסים עם צרפת, לפני גיבוש מחשבה מעמיקה על השימוש בתוצריה.

אחר כך, בששת-שבעת העשורים החולפים, התפתח בישראל גם רובד של מומחים וחוקרים במדעים ותחומים שונים, אזרחים ואנשי צבא, שהצטרף לעמיתיו בעולם בליבון סוגיות אסטרטגיות. האמריקאים והסובייטים. למשל, התעשתו וריסנו את הדחף הטבעי להצטייד ביותר גדול, יותר חזק, יותר מתגבר על הגנות, כי הבינו שהשגת יכולת מהלומה ראשונה בידי אחד הצדדים במשוואת עימות תאיים על היציבות כי תדחוף את הצד השני להקדים במכת מנע.

ד״ר אריאל (אלי) לויטה הוא מקבילם הישראלי של לומדי האסטרטגיה בעולם. אקדמית וממשלתית - לפנים היה המשנה למנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית - ירד לקרביה של המעטפת המדינית לתחום הגרעיני. את הסודות שהוא יודע אינו מגלה, כמובן, אך די בתובנות הכלליות ולעתים הממוקדות שהוא מוכן לחלוק.

לויטה מקפיד שלא לערב גרעין בפוליטיקה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא קובע שכל ראשי הממשלות בישראל נהגו באחריות בתחום זה, הכפוף להם במישרין וכמעט בלעדית.

הודעת נתניהו שבידי איראן כבר היו פצצות אטום מתמיהה אותו; לדעתו אין לה בסיס עובדתי. יותר מאיראן מדאיגות אותו פקיסטן, סעודיה וטורקיה. ״גם אם איראן תשיג אי-פעם נשק גרעיני, להבדיל ממתקן-פיצוץ,״ משוכנע לויטה, ״זה לא יהיה סוף החזון הציוני. לא ניתן להם את התענוג הזה״.

אולפן: דודי דורהם
עריכה: יעל בדרשי

Podden och tillhörande omslagsbild på den här sidan tillhör אמיר אורן. Innehållet i podden är skapat av אמיר אורן och inte av, eller tillsammans med, Poddtoppen.